המדליונים

בתקופה הביזנטית בארץ ישראל (324-638 לספה"נ), המשיך הנוהג לרצף בפסיפסים מבני ציבור וכן מבנים פרטיים למי שהיה מספיק כסף בידו.

אומנים שידעו לצייר דמויות שונות, החל מאנשים, בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות שונות, גוייסו למלאכה ביחד את אומנים המומחים בפסיפס. 

בתקופה זו היצירות והפסיפסים היו מוכוונים לנושאי הדת הנוצרית והנגישו בצורה גראפית אירועים הקשורים לנצרות ולדמויות חשובות וגם היסוו בתוך חלק מהיצירות רמזים ותובנות הקשורים לנושאים שכהני הדת רצו להטמיע בצאן מרעיתם.

שיטת המדליונים, כפי שבאה לידי ביטוי באתר הזה, נועדה להרחיב את ההזדהות של אנשי הישוב שהיה קיים כאן בגבעת כצנלסון לפני כ-1500 שנים וכן לאנשי הישובים הקרובים ולקרב אותם לנושאים הדתיים.

צריך לקחת בחשבון, שמרבית האנשים בישובים הכפריים, התקיימו בדוחק מחקלאות ומגידול צאן ובקר ורובם המכריע גם לא ידעו קרוא וכתוב. העובדות האלה הקלו על אנשי הדת לקרבם לכנסייה ומי שמביט במדליונים, רואה בעצם את אורחות חייהם של התושבים של אז בכמה וכמה היבטים.

בתוך המדליונים ניתן לזהות חיות טרף שונות כמו נמרים, אריות ואף טיגריס. ניתן לזהות ציפורים ועופות שונים כמו תרנגולים, יונים, ציפורי שיר שונות ואפילו פסיונים. באחד המדליונים טרח האומן אפילו להראות לנו צלחת עם אוכל וסכין בצידה. מה יכול להיות יותר בסיסי מצלחת אוכל?

בנוסף קיימות סצינות מחיי היום יום כמו הולכת חמור בידי אחד הנערים, הוצאת קוץ מהרגל בשדה ואפילו אימון באילוף בזים.

מתוך כל המדליונים שכנראה הקיפו את כל מתחם הפסיפס בתוך האתר עצמו, נותרו 87 ומתוכם 3 שלא רואים את הדמויות שבהן אבל בהתאם לרצף של המדליונים משני הצדדים, ניתן להבין מה מסתתר בחלק החסר.

רצף המדליונים איפשר לכהני הדת להנגיש לצאן מרעיתם ולצליינים שהגיעו לבקר בכנסיה, רצף של סיפורים שונים (תלוי בדמיונו ויכולת הסיפור של אותו כהן דת), שגרמו להם לרצות להיות במקום הזה ולהפוך אותו למרכז קהילתי מכובד וחשוב.

כמובן שהמטרה היתה להעביר את התכנים הדתיים ואת זה הם עשו בחלק המרכזי של הכנסיה שנקראת "ספינה" או באנגלית 'NAVE'.