1953

 

מתשי”ג 1953 היה חוק עזר לרישיונות לאופניים. משנת 1983 לא היה יותר צורך ברישיון לאופניים בנהריה. החוק היה ארצי וקבע “לא ירכב אדם על אופניים בתחום הרשות, אלא אם יש עליהם רישיון בתוקף של הרשות המקומית או רשות מקומית אחרת, ומאחורי מושבם קבועה בבירור לוחית-מספר שהוצאה ע”י הרשות המקומית או ע”י רשות אחרת” הפרת החוק יכלה לגרור קנס כספי ואפילו החרמת האופניים. ב 1978 תוקן החוק. נוספו התנאים לבקשת רישיון: “תושב הרוצה ברישיון על אופניו יגיש בקשה לרשות, הרשאית ליתן את הרישיון, או לסרב לתתו. לא יינתן רישיון, אלא לאחר שהמבקש המציא תעודה מאת הבוחן המאשר שהאופניים נבדקו על ידיו ונמצאו ראויים לשימוש , מצויידים בפנס אור קדמי, ברפלקטור – אדום ע”ג לבן – על הכנף האחורית, בפעמון ובמעצורים תקינים”. תוקף הרישיון היה עד 31 בדצמבר באותה שנה וצריך היה לחדשו כל שנה תמורת אגרה לרשות המקומית. עוד נכתב בחוק העזר שהרשות תמציא לכל בעל רשיון לוחית-מספר, וכל לוחית מטושטשת או פגומה הוחלפה בלוחית חדשה, ללא תשלום.